כלונסאות ברזל שתוכננו נכון נשענות על שלושה דברים: תוכנית זיון של מהנדס קונסטרוקציה, כלוב ברזל שיורד לקידוח בלי להתעקם ובלי להיתקע, ובטון שמקיף אותו מכל צד.
הזיון מורכב מברזל אורכי שנושא כוחות מתיחה וכיפוף, מ"חישוקים" (טבעות או ספירלה שמחזיקות את הברזל האורכי במקומו) ומ"כיסוי בטון" (שכבת הבטון שבין הברזל לדופן הקידוח).
אחרי היציקה כל זה נעלם מהעין, ולכן כל טעות בתכנון או בהנחה של הכלוב נשארת בתוך הכלונס לשנים.
ב-קידוח יד אנחנו מבצעים קידוח כלונסאות ויציקת כלונסאות מזה למעלה מ-40 שנה, מחיפה ועד אשקלון, בעבודה לפי תוכניות המהנדס ובהתאם לתקנים.
היתרון שלנו הוא ציוד קומפקטי, מנוע על טנדר, שמגיע לחצרות צרות, למרתפים ולשטחים שכלי קידוח כבדים לא מגיעים אליהם.
במאמר נעבור על מה כולל הזיון, איך בודקים אותו לפני היציקה ומה משתנה כשהגישה לשטח מוגבלת.
יש לכם פרויקט בתכנון?
צרו קשר ונבדוק יחד מה הכלונס צריך ואיך מגיעים אליו.
מה הם כלונסאות ברזל ומה תפקיד הזיון בכלונס?
כלונס הוא עמוד בטון שנוצק בתוך קידוח באדמה ומעביר את עומסי המבנה לשכבות קרקע עמוקות וחזקות יותר.
כשאומרים "כלונסאות ברזל" מתכוונים בדרך כלל לכלונס בטון מזוין, כלומר כלונס שבתוכו כלוב ברזל.
בטון חזק מאוד בלחיצה וחלש בכוחות מתיחה.
הברזל משלים את החסר: הוא נושא את המתיחה, מתמודד עם כיפוף ומונע מהכלונס להיסדק כשהכוחות אינם אנכיים בלבד.
הצורך בזיון משתנה לפי סוג הכלונס.
כלונס שנושא מבנה מגורים בעיקר בעומס אנכי מזוין אחרת מכלונס ריסון שמחזיק קיר דיפון או הפרש גובה בין מגרשים, ושם הכיפוף הוא הכוח המרכזי.
לכן אין "זיון סטנדרטי" שמתאים לכל אתר.
מספר הברזלים, הקוטר והאורך נקבעים בחישוב סטטי של מהנדס, לפי נתוני הקרקע, עומסי המבנה ודרישות הקוד, ובהן תקן ישראלי ת"י 466 לבטון ות"י 413 לעמידות ברעידות אדמה.
לדברי מהנדס קרקע וביסוס ותיק, הזיון הוא החלק היחיד בכלונס שלא רואים אחרי היציקה, ולכן הבדיקה שלו צריכה להסתיים לפני שהבטון מגיע לאתר.
זה הכלל שמנחה גם אותנו: מה שלא נבדק לפני היציקה, אי אפשר לתקן אחריה.
דוגמה פשוטה: בתוספת קומה לבית קיים, הכלונסאות נושאות בעיקר עומס אנכי, ולכן הזיון מתמקד בברזל אורכי וחישוקים שמחזיקים אותו.
בקיר דיפון בגבול מגרש, לעומת זאת, הקרקע דוחפת הצידה על הכלונס, והמהנדס יוסיף ברזל בצד שעובד במתיחה ויאריך אותו עמוק יותר.
שתי הכלונסאות נראות דומות מבחוץ, אבל הכלוב שבתוכם שונה לגמרי.
ממה מורכב כלוב הזיון ואיך מגדירים אותו בתוכנית?
"כלוב זיון" הוא מבנה גלילי של ברזלים אורכיים שמחוברים בחישוקים או בספירלה ונכנס בשלמותו, או במקטעים, אל תוך הקידוח.
התוכנית מגדירה בו כמה פרמטרים: מספר הברזלים האורכיים וקוטרם, מרווח החישוקים, אורך הכלוב לעומת עומק הקידוח, וגובה הברזלים שבולטים מעל ראש הכלונס.
כל פרמטר כזה משפיע על ההתנהגות של הכלונס תחת עומס, ולכן לא משנים אותו בשטח בלי אישור המהנדס.
הטבלה הבאה מרכזת את הרכיבים העיקריים ומה כדאי לבדוק בכל אחד מהם לפני היציקה.
| רכיב | תפקיד | מה בודקים לפני היציקה |
|---|---|---|
| ברזל אורכי | נושא כוחות מתיחה וכיפוף לאורך הכלונס | קוטר, כמות ואורך לפי התוכנית, ללא חלודה מתקלפת או לכלוך |
| חישוקים או ספירלה | מחזיקים את הברזל האורכי, מתנגדים לגזירה ותוחמים את הבטון | מרווח אחיד, קשירה יציבה, צורה עגולה ללא עיוותים |
| "דיסטנסרים" | גלגלי או רפידות בטון שמרחיקים את הכלוב מדופן הקידוח | פיזור סימטרי לאורך הכלוב, מספיק בכל גובה |
| טבעות חיזוק | שומרות על צורת הכלוב בהרמה ובהורדה | מיקום במרווחים קבועים, חיבור יציב |
| ברזלי המתנה | מחברים את הכלונס לקורת הקשר או לכיפת היסוד שמעליו | אורך בליטה, כיוון ומיקום מדויק לפי התוכנית |
נקודה שמתעלמים ממנה לא פעם היא המרווח בין הברזלים.
כלוב צפוף מדי חוסם את זרימת הבטון, ושם נוצרים חללים ובטון לא אחיד.
אם התוכנית מציבה ברזלים צפופים, המהנדס יכול לבחור פחות ברזלים בקוטר גדול יותר, ועדיף שההחלטה הזאת תתקבל בשלב התכנון ולא ביום היציקה.
איך בודקים את הזיון ואת הכיסוי לפני שיוצקים?
בדיקה טובה מתחילה בהשוואה של הכלוב לתוכנית: קוטר ברזלים, כמות, אורך, מרווח חישוקים.
אחר כך בודקים את הכיסוי.
לדיסטנסרים יש תפקיד אחד, לשמור על רווח קבוע בין הברזל לדופן הקידוח.
כיסוי בטון מספיק מגן על הפלדה מפני לחות וקורוזיה, וגם מבטיח שהברזל יהיה מוקף בטון ויעבוד איתו כגוף אחד.
את עובי הכיסוי הנדרש קובעים המהנדס והתקן, לפי סביבת הכלונס וסוג הקרקע, ואנחנו לא מנחשים אותו בשטח.
לפני ההורדה בודקים גם את הקידוח עצמו: האם הוא נקי מחומר רופף שנפל מהדפנות, האם העומק תואם לתוכנית ואם הדפנות יציבות.
כשהקרקע רופפת או שיש מים, משתמשים ב"קייסינג" (צינור מגן זמני שמונע מהדפנות להתמוטט) כדי שהכלוב לא יתקע ולא ירסק את הדופן בדרכו למטה.
- הכלוב יורד אנכית ובעדינות, בלי לגרור אותו על הדופן.
- הוא נתלה בגובה הנכון ומקובע, כדי שלא יצלול ולא ייצוף בזמן היציקה.
- ברזלי ההמתנה בולטים בגובה ובכיוון שהתוכנית דורשת.
- בשטח נעשה תיעוד, תמונות ורישום, לפני שהבטון מגיע.
גם שיטת היציקה חשובה.
כשהכלונס עמוק או כשיש מים בקידוח, מורידים צינור יציקה עד תחתית הקידוח ומרימים אותו בהדרגה בזמן שהבטון עולה.
כך הבטון דוחק החוצה את המים ואת החומר הרופף, והזיון נשאר מוקף בבטון נקי.
את יציקת הכלונסאות אנחנו מתאמים עם צוות הפרויקט כך שאספקת הבטון, הקידוח והכלוב מוכנים באותו יום.
בפועל, הבדיקה נעשית עם מטר ופנקס ולא רק בעין.
מודדים את אורך הכלוב ואת קוטר הטבעת החיצונית, סופרים את הברזלים האורכיים, ובודקים שהחישוקים קשורים בכל צומת ולא רק בחלק מהם.
אם חלק מהקשירות רופף, הכלוב עלול להתעוות בזמן ההרמה והברזלים יזוזו מהמקום שהתוכנית קבעה.
כדאי גם לוודא שהברזל נקי משמן, מבוץ ומחלודה מתקלפת, כי לכלוך על הפלדה פוגע בהיצמדות שלה לבטון.
כשמפקח או מהנדס מגיעים לאתר, הם מצפים לראות את הכלוב מוכן ונגיש לבדיקה לפני ההורדה, ולא אחריה.
מה משתנה בתכנון הזיון בשטח צר או בקרקע מורכבת?
במגרש פתוח אפשר להכניס מנוף ולהוריד כלוב באורך מלא.
בחצר צמודה, במרתף או בבניין קיים שמוסיפים לו חיזוק זה לא אפשרי.
כאן נכנס היתרון שלנו: קידוח ידני בחללים צרים עם ציוד קומפקטי שמגיע למקומות שלא נגישים לכלי כבד, בלי לפגוע בתשתיות ובריצוף, ובעבודה נקייה ומסודרת.
כשיש רק כניסה צרה, גם הכלוב צריך להיות מתוכנן בהתאם.
הפתרון הנפוץ הוא כלוב שמורכב ממקטעים, שמורידים אחד אחרי השני ומחברים ב"חפיפה" (קטע שבו שני ברזלים עוברים זה לצד זה למרחק שהמהנדס קבע).
אורך החפיפה ושיטת החיבור הם חלק מהתוכנית ולא החלטה של הרגע.
כדאי להעלות את מגבלות הגישה כבר בשלב התכנון, כדי שהמהנדס יתאים את הכלוב למה שאפשר להכניס בפועל.
בבית פרטי עם חצר קטנה זה נכון במיוחד, וקידוח כלונסאות לבית פרטי דורש הרבה פעמים בדיוק את סוג התיאום הזה.
גם הקרקע משפיעה.
בקרקע חרסיתית הדפנות נוטות להחזיק, אבל הקרקע מתנפחת ומתכווצת עם הלחות.
בקרקע חולית או עם מי תהום הקידוח עלול להתמוטט בלי הגנה.
הנתונים האלה מגיעים מדוח הקרקע, והם קובעים את אורך הכלונס, את הצורך בצינור מגן ולפעמים גם את התכנון של הכלוב.
המסקנה הפשוטה היא לא להתחיל קידוח לפני שיש בידיכם דוח קרקע ותוכנית קונסטרוקציה מאושרת.
שאלות נפוצות על זיון כלונסאות
שאלות שעולות שוב ושוב מבעלי נכסים ומקבלנים לפני שמתחילים.
האם אפשר להוסיף ברזל אחרי שהבטון כבר נוצק?
לא.
הכלוב חייב להיות בתוך הקידוח לפני שהבטון מגיע, כי אחרי היציקה אי אפשר להכניס אליו ברזל.
אם התברר שחסר ברזל, המהנדס צריך להחליט על פתרון אחר, כמו כלונס משלים, וזו הסיבה שבודקים הכול לפני היציקה.
כמה זמן אחרי הקידוח יוצקים?
כמה שיותר קרוב.
קידוח פתוח נחשף להתמוטטות דפנות, למים ולחומר שנופל אל הקרקעית.
את החלון המדויק קובעים לפי הקרקע והתנאים בשטח, ובדרך כלל מתכננים כך שהקידוח, הכלוב והיציקה יתבצעו ברצף.
מי אחראי על תוכנית הזיון, הקבלן או המהנדס?
תוכנית הזיון היא אחריות מהנדס הקונסטרוקציה.
הקבלן המבצע, כולל אנחנו, עובד לפי התוכנית, מעלה הערות כשמתגלה בעיה בשטח ומבצע את הקידוח והיציקה בהתאם.
שינוי בזיון בלי אישור המהנדס אינו מקובל.
איך מכניסים כלוב ארוך לשטח שאין בו גישה?
מפרקים אותו למקטעים שאפשר לשאת ולהוריד ידנית, ומחברים אותם בתוך הקידוח בחפיפה לפי התוכנית.
כך אפשר לבצע כלונסאות ברזל גם במרתף או בחצר צרה, בתנאי שהמהנדס אישר מראש את חלוקת המקטעים.
כלונסאות ברזל וקידוח יד: מה לקחת מהתכנון אל השטח
כלונסאות ברזל טובות נבנות לפני הקידוח: מהנדס שקבע זיון לפי נתוני הקרקע, כלוב שנבדק מול התוכנית, כיסוי בטון שנשמר ויציקה שמתחילה רק כשהכול מאושר.
מי שמכין את השלבים האלה מראש חוסך תיקונים יקרים בשלב מאוחר.
קידוח יד מביא למשימה הזאת למעלה מ-40 שנות ניסיון בקידוח ידני, בכלונסאות ובניקוזים, פעילות מחיפה ועד אשקלון וציוד קומפקטי שמגיע למקומות שאחרים לא מגיעים אליהם.
אנחנו עובדים בצורה נקייה ומסודרת, בלי נזק לתשתיות ולריצוף, עם פתרונות ללקוחות פרטיים, לקבלנים ולפרויקטי בנייה.
יש לכם תוכנית זיון ושטח עם גישה מוגבלת?
פנו אלינו ונבדוק יחד איך מבצעים נכון את כלונסאות הברזל שלכם, מהקידוח ועד היציקה.
